"צריכין הכוכבים שיהו נראין מתוכה" – על החג היחידי בשנה שבו לכוכבים יש תפקיד מפתח
קחו לכם חמש דקות, שיספקו לכם נקודת מבט קצת שונה, עמוקה, ומרעננת על חג הסוכות.
"וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַ-ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. " (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ט-מ"ד)
כשבני ישראל יוצאים ממצרים הם עוברים דירה. מבתי קבע בנויים, הם עוברים לגור לאורך כל מסעם במדבר בסוכות, בבתים ארעיים. הזוהר הקדוש מכנה את הסוכה "צילא דמהימנותא" – צל האמונה.
אמונה של מה? יש שתי דרכים לפרש את הכינוי שנתן הזוהר לסוכה:
דרך ראשונה: אמונה – על שם האמון שנתנו בני ישראל בקב"ה כשהיו במדבר והיו נתונים לסכנות שונות, וכתוצאה מאמון זה, שבחרנו לצאת מהחומריות של ארץ מצרים ולחסות בצילו של הקב"ה, הגן עלינו הקב"ה ודאג לכל צרכינו, כמו שנאמר בספר דברים ח', ד': "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה".
דרך שניה: הישיבה בסוכה מבטאת אמונה הדדית, שבנוסף לאמונה של ישראל בקב"ה, קיימת כאן גם אמונה של הקב"ה בישראל שהם יפנימו את האור הגדול שבחגי תשרי וישכילו ללכת לאורו ולקבל ממנו כוחות במשך השנה כולה, על דרך מה שאנחנו אומרים כל בוקר: "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה - רבה אמונתך".
___________________________
בחג סוכות ישנה עניין מיוחד שהסכך לא יהיה צפוף מידי באופן שנוכל לראות דרכו את הכוכבים.
ישנה מחלוקת בתלמוד הירושלמי והבבלי לגבי סוגיה זו בין בית הלל לבית שמאי, ושחשוב שגם קרני השמש יחדרו לסוכה, אך לא כאן המקום להאריך בדבר, ובשורה התחתונה הדגש כאן הוא על הכוכבים, ונפסק להלכה שלכתחילה צריך שהסכך לא יסתיר את הכוכבים: "וצריך שלא יעשה כסוייה עב מאוד כדי שיהו הכוכבים וניצוצי השמש נראין מתוכה"(אורח חיים סימן תרל"א).
אך מדוע כ"כ חשוב שנסתכל על הכוכבים בחג הסוכות ובכלל בחיים?!
על שאלות אלה עונה לנו ר' יונתן אייבשיץ, גדול פוסקי ההלכה של יהדות אשכנז בספרו "יערות דבש" א', ו':
"לכך אמרו להורות כי גרים אנחנו עלי ארץ מבלי קבע, וימינו כצל שבין לילה היה ובין לילה אבד, רוח נושב ואיננו, ומה יתרון לו לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, וכל ימיו תהיה עינו למעלה לשוכן שמימה, כאמרם שיש לעשות סכך בעניין שהכוכבים נראים מתוכו בהירים, ויהיה לבו לשמים, ואולי יחוס הקב"ה על נכה לבב ועני היודע מצב שפלותו, וכי כל שבתו בארץ מעט ורע כל היום".
כשאנחנו נמצאים במשך השנה בדירת הקבע שלנו, אנחנו חושבים שאנחנו יציבים, שולטים, וקובעים. כשאנחנו יוצאים מהבתים שלנו בסוכות ומסתכלים על הכוכבים העצומים, על הגלקסיות, ושאר גרמי השמיים הענקיים, אנו נזכרים בגודל הטבעי שלנו ומקבלים ענווה בפני הקב"ה שברא את צבא השמיים, ונפתחים לקבל את השפע שהוא משפיע עלינו בחג.
"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" אומר הנביא ישעיהו.
___________________________
הדבר מקבל חיזוק מכיוון נוסף – ב"זוהר חדש" על "שיר השירים" מתוארת הסיבה שבגללה בחר הקב"ה בדוד להיות מלך על ישראל:
"מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה". (תהילים ס"ג, א')
תָּא חֲזֵי(בוא וראה): דָּוִד מַלְכָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵיהּ יַתִּיר מִכָּל מַלְכִין דְּעָלְמָא (דוד המלך, ה' חפץ בו יותר מכל המלכים), כְּמָה דְאִתְּמָר (כמו שנאמר) במלכים א' פרק ח׳,ט״ז: "וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל." מַאי טַעְמָא?
בְּגִין דְּדָוִד, מִן יוֹמָא דְּהֲוָה אָזֵיל בָּתַר עָאנָא בְּמַדְבְּרָא, הֲוָה מִסְתַּכֵּל הָתָם בְּמַדְבְּרָא עוֹבַד אוּמָנוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וַהֲוָה מְשַׁבַּח וַאֲמַר: כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה." (תהילים ח', ד')
פירוש: בגלל שמהיום שבו דוד שהה במדבר, (בזמן מנוסתו מפני שאול המלך), היה מסתכל בלילה על הכוכבים ועל מעשי אומנותו של הקב"ה והיה משבח אותו.
אך צריך לתמוהה על תשובה כזאת. וכי דוד המלך היחיד בעולם שמסתכל על הכוכבים?! את התשובה אנחנו מגלים בהמשך הפירוש:
מַאי טַעְמָא? בְּגִין דְּהָא בְּלֵילְיָא, כָּל בְּנֵי עָלְמָא שָׁכְבֵי נַיְימִין עַל עַרְסַיְיהוּ, וְאִיהוּ הֲוָה יָתֵיב בְּמַדְבְּרָא, וַהֲוָה אִסְתַּכֵּל בִּשְׁמַיָא, בְּסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָא וּבְמַזָּלֵי, וּבְעוֹבָדֵי דִשְׁמַיָא, וַהֲוָה אֲמַר "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ". וּכְתִיב: ה' אֲדוֹנֵנוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ. וְתָדִיר הֲוָה דָחֵיל, וּמְשַׁבֵּחַ וּמְרוֹמֵם לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
פירוש: בזמן שכל בני האדם היו ישנים במיטותיהם בלילה, דוד היה יוצא להתבונן בכוכבי השמיים, ולא רק שהוא התבונן בהם, הוא בנוסף גם ידע לזכור מי ברא את כל אלה ושיבח את הקב"ה!
------------------------
קרדיט: המדרש על דוד המלך לקוח מתוך המאמר "סוכה של כוכבים"
של עמותת "הדובה הגדולה".
------------------------
לפי כל זה אנו למדים, שהכוכבים הם לא רק מחזות יפים שאנו צופים בהם בשמיים והם חיצוניים לנו, אלא יש להם תפקיד ויכולת למלא אותנו בענווה ואמונה בקב"ה ולהזכיר לנו את הכוח שניתן לנו, בני האדם, לעשות טוב ולקדם את עצמינו ואת העולם ע"י מעשים של חסד, נתינה, עזרה לזולת, ומילוי התפקיד שלנו פה בעולם.
חג סוכות שמח לכל בית ישראל!
איירה בכישרון רב: אלונה מילגרם